החלטה בתיק בש"א 17608/06

1.         מונחת לפני בקשה ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב (להלן: "הבנק"), מלנקוט כל פעולה למימוש בטוחות שניתנו לו על ידי המבקשים, או מי מהם, בקשר עם אשראים שניתנו על ידו למבקשים.

2.         צו המניעה מתבקש במסגרת תביעה שהגישו המבקשים נגד הבנק למתן פסק דין הצהרתי ובמסגרתו צו עשה, צו למתן חשבונות וכן תשלום סך של 3 מיליון ש"ח.

לעמדת המבקשים, הם אינם חייבים כל כסף לבנק, במיוחד לאחר שנאלצו בעקבות לחצים שהופעלו עליהם על ידי הבנק לממש נכסים שהוו בטוחות לבנק, וכל זאת שלא בתום לב ותוך שנגרמו להם נזקים ניכרים.

3.         בבקשה ובתצהיר הנלווה לה שניתן על ידי המבקש 3 (להלן: "המבקש"), הבעלים של  החברות, המבקשות 2-1, על נספחיהם מעלים המבקשים מספר טענות, שאלה עיקרן:

            במשך שנים ניהלו המבקשים את חשבונותיהם הכספיים (להלן: " החשבונות"), ופעילותם הפיננסית בבנק. לדידם, מעמדם בבנק הוא של "לקוח מועדף" או "לקוח מובחר" (להלן: " לקוח מועדף"). לקוח מועדף זכאי לחיובי ריבית מופחתים לעומת לקוח רגיל כמו גם הנחות שונות בגין מתן אשראים כגון "תוספת סיכון", "תוספת ריבית חריגה", "עמלת הקצאת אשראי" וכן פטור מעמלות שהבנק גובה כרגיל (כל אלה להלן: " ההטבות").

המבקש טוען כי מנהל הסניף של הבנק בו נוהלו החשבונות באבן יהודה, מר צימרמן (להלן: "המנהל"), התחייב כלפיו כי המבקשים יהנו ממעמד של "לקוח מועדף", הזכאים להטבות שפורטו לעיל, וכנגד שיעבוד בטוחנות שונים לבנק ובכללם בית המגורים של החייב ואשתו באבן יהודה וכן שיעבוד תוכניות חסכון וקופת גמל, בשווי של 550,000 ש"ח.

 בהסתמך על טענות המבקשים בדבר הזכאות להטבות, הוכנה מטעמם חוות דעת מומחה חשבונאי לפיה אם יותאמו החשבונות המבקשים למתחייב מההטבות, מתאיינת יתרת החובה בחשבונות, לא כל שכן הם זכאים לקבל כסף מהבנק.

            מוספים המבקשים וטוענים כי בנוסף למתן ההטבות, יש לזכותם בהפרשי ריבית, בין זו שחייב הבנק את החשבונות בגין האשראים לבין הריבית שזיכה בגין תוכניות החסכון שהם נאלצו לפתוח, מבחינת התניית "שירות בשירות" אסורה. בנוסף נטען כי הבנק פגע בשמם הטוב עת לא כיבד שיקים שנמשכו על ידם מחשבונם וכן מנע מהם לצבור רווחים עקב מימוש נכסים בטרם הושבחו. סכומי הנזקים שנגרמו למבקשים מגיע לטענתם לסך של 16,500,000 ש"ח.

במהלך התקופה של פעילות המבקשים, גדל היקף האשראים שהבנק העמיד להם וזאת כנגד בטוחות שניתנו לבנק שעיקרם נכסי דלא ניידי. שווי הבטוחות לעמדת המבקשים עמד על פי שלושה מהיקף האשראי שניתן להם. לפיכך גם מטעם זה לא היה מקום לחייב את המבקשים בתוספת סיכון, ריבית פיגורים וכדומה.

מכאן לעמדת המבקשים, אין עילה בידי הבנק להפסיק את מתן האשראים ודרישתו לפירעון החוב בחשבון.

המבקשים מייחסים לבנק הפרות שונות ובכלל זה בקשר לחיובי היתר כנטען, הפרת חובת גילוי, מצגי שווא, הפרת הוראת חוקי הבנקאות, אפליה ועוד.

ראיתי לציין כי המבקשים מקדישים פרק נפרד להפסד שנגרם להם לטענתם כתוצאה ממימוש נכסים שהוו בטוחה לבנק לנוכח דרישת הבנק לפירעון אשראים. בהקשר זה מפרטים המבקשים רשימה של נכסים שהיו בבעלותם אשר נמכרו מחמת אילוץ של הבנק לממשם, למרות שלא היה לטעמם צורך ענייני לעשות כן. מוסיפים המבקשים וטוענים כי בגין האמור נגרם להם הפסד ניכר, שכן הנכסים היו בעלי פוטנציאל השבחה ניכר, והמכירה מנעה מימושו.

המבקשים סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר ובידי הבנק בטוחות בסכום העולה פי שלושה על סכום החוב המגיע לבנק, לטענתו.

4.         הבנק בדעה שהמבקשים אינם עומדים בתנאים המזכים אותם לצו המניעה.

הבנק מכחיש את טענות הנתבעים כמפורט לעיל ומוסיף;

הנכסים שמבוקש למנוע את מימושם הם נכסים עסקיים ולא בית המגורים של המבקש ושל בת זוגו שלא צורפה כצד להליך, ומכאן שלא תהייה פגיעה קשה במבקשים אם ימומשו הנכסים העסקיים, לעומת זכות הבנק לממש את הביטחונות. עוד מצביע הבנק על השיהוי בהגשת הבקשה, כאשר לטעמו הטענות שביסודה מועלות רק בעבור שנים רבות מאז מנהלים המבקשים את חשבונותיהם ומודעים לטענות נשוא התובענה.

לעמדת הבנק שווי הביטחונות בידיו מגיע לסך של 2.2 מיליון ש"ח בערכו למועד התגובה ולא 5 מיליון ש"ח כנטען בבקשה, ואילו יתרת החוב של המבקשים לבנק עומדת על סך 1.5 מיליון ש"ח.

הבנק מצרף לתגובתו בקשות של המבקשים למתן אשראי, מכתבי החרגה שונים, מכתבי כוונות ועוד. לעמדת הבנק, בהסתמך על האמור כמו על מצגי המבקשים, הוא העמיד להם אשראי כנגד הביטחונות ולכן אין למנוע ממנו את מימושן.

מוסיף הבנק וטוען כי נתן בידי המבקשים אורכות לפרוע את האשראי לאחר שהחוב לא סולק. בתחילת שנת 2005, שב וחידש את ההלוואות כאשר הוסכם שזו הפעם האחרונה לחידוש ההלוואות ולאחר מכן יהיה על המבקשים להסדיר את החוב.